אני כועסת על עצמי שהגעתי למקום הזה.
תמיד עשיתי הכל בעצמי ולא נתמכתי באף אחד.
אני לא רוצה להתמך אני רוצה להיות מהצד הנותן ולא מהצד המקבל.
אני מתביישת לקבל את החבילה הזאת אבל יודעת שאין לי ברירה,
כי זה החיים של התינוק שלי.
זה כל מה שהוא צריך.
אני אסתדר בשבילי אני לא צריכה כלום
אבל בשבילו (אני כמובן רוצה הכל)
ואם לא הכל לפחות את הדברים ההכרחיים להתפתחותו
אני מתביישת לבקש עזרה מתביישת לבקש שתתרמו.
וגם בטח אתם הייתם מרימים גבה אם הייתם יודעים את הסיפור
על איך לא ראיתי את כל הנורות האדומות.
איך לא עצרתי את זה בזמן.
איך נתתי לזה לקרות לחמוק לי בין האצבעות.
וכן אני אולי טיפשה אבל אני אמא טובה.
אני אוהבת את הילד שלי יותר מכל דבר אחר,
אני אחסוך מעצמי הכל רק כדי שיהיה לו.
אחרי שאני משלמת את כל החשבונות אני קודם כל קונה לו את כל מה שהוא צריך
ועדיין זה לא מספיק.
אני עובדת קשה כדי לנסות לממן את הכל.
אני רק רוצה להתקדם להבין את החיים להתפרנס בכבוד
כדי שאוכל להעניק לילד שלי הכל.
שאוכל לחיות חיים מלאים ושמחים שאוכל לתת בחזרה
שאהייה מהצד הנותן ולא מהצד המקבל.
שאלמד נשים אחרות שבמצב שלי על איך לצאת מהמקום הזה
אבל בנתיים גם אני במקום הזה.
ולצערי אפילו שאני שונאת לבקש אני חייבת
כי אני לא מבקשת בשבילי אני מבקשת בשביל הילד שלי
הוא לא אשם בכל מה שקרה.
ואני צריכה בשבילו את החבילה הזאת יותר מכל דבר אחר
כי בלי החבילה הזאת לא יהיה לי מה לתת לו לאכול.